מרגע שירדו הטמפרטורות מהשלושים חזרתי לגינה. העבודה הרגילה של עישוב, קומפוסט, ניקוי ענפים יבשים והכנה לשתילת סתיו, תמיד מרגיעה אותי ומאפשרת לי לחלום בהקיץ ולספר לעצמי סיפורים יפים. התקופה הזו מעוררת אצלי זכרונות עתיקים כנראה, אני מתרגשת מעציצוני הזרעים שהכנתי, תולה אורגנו לייבוש ומדמיינת צנצנות ריבות. לא לגמרי ברור מאיפה בא הצורך הזה. עושה הריבות היחיד במשפחה היה סבא וגם הוא דבק רק בריבת ענבים. כנראה שמשהו עבר בגנים עם זכרונות מגלגולים קודמים.
בבדיקה אנרגטית מקיפה הסתבר ששוב היסמין דועך (קפריזי שכמותו...). נאלצתי להוציא אותו לעציץ, קטמתי את עליו הקטנים, טיפלתי בו והוא מוציא עלים חדשים ורעננים. לא מצליחה להבין מה קורה עם הילד הזה. כבר פעם שנייה שאני מנסה למצוא לו מקום בגינה והוא מודיע לי חד משמעית שלא לכבודו. מה אני לא שומעת פה? אולי צריך להעביר אותו למישהו אחר, ממש קשה לי לוותר עליו. הערוגה הצפון - מערבית נראתה קצת אומללה. טיפול קל הוציא מיד עלים חדשים בדפנה ופרחי טגטס רעננים שכבר חשבתי שגרמו את העונה.
אני מבצעת אקספרימנטים ומנסה לאזרח גם השנה צמחי מרפא שלא מצויים אצלנו בדרך כלל. סט. ג'ון וורט, בוראג', שן ארי, סורל, פוקסגלוב, פרגי ענק. אלה גדלים בסקוטלנד בקיץ, כך שיש סיכוי שיצליחו לשרוד כאן בחורף. בעבר הייתה לי דילמה (קצרת מועד...) לגבי ניסיונות איזרוח של צמחים מחו"ל. אני נוטה לאכול ולטפל בעזרת תוצרת מקומית, מאמינה שזה הכי מתאים לנו, לתדרים של הגוף שלנו. תיקשור שקיבלתי לפני שנה דיבר על כיסים אנרגטיים שנמצאים במקומות שונים בעולם, מקומות שבהם יש אנרגייה חזקה. אנשים נמשכים אליהם ממקום מאד אינטואיטיבי, אחר כך ממציאים סיפורים שלמים סביב אותו מקום. העיר העתיקה בירושליים היא מקום כזה אבל במקום להפוך לכיס ריפוי אנרגטי היא הפכה למוקד מלחמה ומחלוקת בין כוחות תוקפניים ואלימים. אבלון - גלסטונברי של ימינו - היא כיס ריפוי. סנטיאגו דה קומפוסטלה בספרד, לורד בצרפת, לדעתי גם פינדהורן, בזכות העבודה האנרגטית שנעשתה שם. אני יודעת בביטחון (כי קראתי בוויקיפדיה..) שחלק מהצמחים האלה היו בארץ והובאו לאירופה בידי הצלבנים. חלק גדלים אצלנו פרא בהרים אבל אנחנו לא מכירים אותם בגינה מתורבתת. הייתי רוצה לחפור את כל הבטון שסביב הכותל המערבי והר הבית ולהפוך אותו לגינה של צמחי מרפא. הייתי מביאה מתנדבים לעבוד שם ויחד היינו מכינים תמציות פרחים מאחד המקומות הכי אנרגטיים על הפלנטה. באזור המסגדים למעלה יש צמחיה, ועצי זית עתיקים, אבל לא מספיק לטעמי.
בעודי מעשבת הבוקר ניסיתי לשחזר איך הגעתי למה שאני עושה היום .אני קצת מתוסכלת מזה שאני לא מלמדת, סיפור חדש אצלי. במשך יותר מחמש עשרה שנים אני מסתפקת בתווית המרפאה, מכשפה, ושאר השמות שהדביקו לי חברים ומטופלים. פתאם זה לא מספיק. כבר כמה זמן ברור לי שאעביר את הידע הזה הלאה, אבל עוד לא מצאתי את המפתח למה שאני רוצה. פה לא מדובר על לכתוב מערכי מפגשים ולהוסיף להם מדיטציות בדימיון מודרך. אני רוצה לייצר אווירה מסויימת, אותה אווירה שפרנקו ייצר לנו, 23 אנשים, בקיץ, כשדחף אותנו מעבר לגבולות שלנו. אותה אווירה שגורמת לנו לחזור מקצות העולם (זו לא קלישאה, היו שם מאוסטרליה ומברזיל) לפינדהורן כדי ללמוד איתו שוב. עדיין מבררת לעצמי מה בעצם היה שם.
חזרה לשאלה של ידידי לגבי הריפוי האנרגטי. איך בכל זאת אפשר להתחיל לטפל בגינה בצורה אנרגטית? אני התחלתי לפני הרבה שנים כשלמדתי ביו אנרגיה, מבית מדרשו של רפי רוזן. אני כבר מזמן לא מטפלת בטכניקה הזו, לקחתי אותה למקומות אחרים וחיברתי אליה עוד מרכיבים של הילינג ודמיון מודרך, אבל זו הייתה התחלה מצוינת. אני זוכרת שהתחלתי להצליח בטיפול כששחררתי כל שיפוט לגבי המוזרות של השיטה. הייתי מרגיעה את עצמי שבמילא אף אחד לא רואה ולא יודע מה אני עושה, אז אפשר להשתטות, להשתולל, You fake it till you make it .
רייקי, מי שעושה רייקי לילדים שלה יכולה להעביר את המגרש לגינה. בספר הנבואה השמימית יש פרק שנקרא "עניין של אנרגיה" שמסביר יפה את מה שאני מנסה להגיד כאן. בספר ההמשך "הנבואה השמיימית - מדריך חווייתי" יש כבר הדרכה מעשית בנושא. לפעמים דווקא הספרים הלא מתוחכמים הם אלה שמפילים הכי הרבה אסימונים, במיוחד אצלי שלא מסתדרת עם מאמרים מדעיים ויותר מידי מילים.
