מול הרי הצפון, אוויר צלול וטרי של
בוקר, שדה פתוח שיהפוך לגן ירק וכיס ריפוי, מרכז לחקלאות אקולוגית ברת קיימא, מקום
למי שרוצה להירגע, לשחרר לחצים, להתרפא. העברתי לצוות שתי סדנאות כדי לחבר אותם
לעבודה מודעת עם הטבע.
מי שעוסק בחקלאות אקולוגית ומאמין בחיים של קיימות,
כבר בעצם נמצא "שם". גננים וחקלאים הם בעיני האנשים הכי מודעים, הכי
רוחניים. כל כך הרבה ענווה נדרשת כשבאים לגינה, התמסרות לגחמות המשתנות של מזג
האוויר, של האדמה, ושל הצמחים עצמם. כמה פעמים אנחנו עומדים מול צמח שמסרב להתפתח
כמו שאנחנו רוצים. התנאים מושלמים, האדמה רכה ומזינה, לא הולך. יש לי בגינה יסמין
כזה שכבר כמה שנים מעביר אותי שיעור בקבלה. כמו ילד נכה, הוא לא עומד בציפיות
הגבוהות ששמתי עליו, אך בעקשנות מתמיד להישאר נוכח, גם אם לא גדל ביותר מכמה
סנטימטרים מאז ששתלתי אותו. כל ניסיונותי להעביר אותו למקומות שונים, לשפוך עליו
טונה של אנרגיה וכוונה, לדבר עם הישות שלו, נכשלים. המסר חוזר שוב ושוב: תניחי לו
להיות מה שהוא, להיות או לחדול, קבלי אותו כמו שהוא.
מאחר וסוף סוף הסכמתי לנסות להעביר את
הידע לאנשים אחרים, אני נדרשת להתכנסות בתוך עצמי כדי לספק הסברים. כבר הרבה שנים
אני חיה במודעות ושיתוף פעולה עם המימדים הלא נראים. אני רואה איפה זה תרם לי,
פיתח את היכולת האינטואיטיבית שלי, את התיקשור, את ההילינג, את האנרגיה הפיסית
שלי וכתוצאה מכך אני בריאה יותר מאי פעם, משוחררת מפחדים ולחצים שבעבר אפיינו
אותי. יש משהו מאד מרגיע בהתמסרות לעולם, בקבלה של מה שיבוא מתוך ידיעה שאתמודד עם
כל דבר באותה דרך, בשלווה ובגמישות מחשבתית, בלי להיאחז. הדרך למקום המרפא הזה
עברה אצלי דרך הגינה. שם אין חוכמות, אתה לומד פעם אחר פעם שאנחנו חלק מתוך מכלול.
כמו שכתבתי קודם, הרבה ענווה, גמישות מחשבתית, פתיחות לניסים, קבלה והתמסרות,
מעורבים כאן. ומי שחווה את זה בעבודה פיסית, מעביר את זה אחר כך למישורים אחרים
בחייו.
אבל הגננים שלי מהצפון מצפים שאספק קצת
יותר מתובנות כלליות. פעם ראשונה שאני נדרשת להפוך ממטפלת למורה, לייצר את החוויה
הרגשית, את האווירה המתאימה כדי שכולם "יקפצו למים", יתחברו למידע שנשמע
אולי הזוי אבל יתורגם לקווים מעשיים מאד.
אנחנו יושבים בקצה השדה במעגל, דקה שקט
להתכווננות, לקרקוע, להשאיר את העולם בחוץ ולהתמסר למעגל שלנו. סבב קצר לבחינת רמת
האנרגיה, 1 – אני קרוב למוות, 10 – אני רוקד עם אלוהים. רמת האנרגיה הממוצעת היא
6, עובדים עם מה שיש. בעזרת מדיטציה בדמיון מודרך שכוללת איזון אלמנטים בגוף שלנו,
אנחנו מצליחים להעלות את רמת האנרגיה לכיוון 7 ולחבר את כולם לתדר אחד. האווירה
שלווה, האנרגיה מבעבעת, ממוקדת, בזמן שאני מסבירה את הרעיון של עבודה עם ישויות
הטבע. חשוב לי להדגיש שמדובר פה בשיתוף פעולה. לא יהיה מצב בו נקבל את עשרת הדיברות
מהדווה של הגן. אנחנו לא מחליפים דת ישנה בחדשה. אנחנו מתחילים תהליך שעיקרו הוא
הכרה של עצמנו, התבוננות בנו ובדפוסים השתלטניים שלנו. המידע שיתקבל יכול להפתיע,
לעורר התנגדות, יהיה מאבק פנימי אם להאמין ולבצע, או להתעלם. לעתים יפורש המידע
בצורה מוטעית, לעתים הוא יתאים למה שאנחנו יודעים. דבר אחד אני יודעת בביטחון,
לאורך זמן תעלה רמת האנרגיה של הגינה, היא תמשוך אנשים ובעלי חיים, ואיש לא יוכל
להצביע על הסיבה, אבל כולם יגידו שפה זה אחרת, שיש פה אנרגיה טובה, חיות, ריפוי.
כל מסע חיים מתחיל בצעד הראשון והצעד
הראשון פה הוא לתת כבוד לתחושה, לאינטואיציה. אנחנו מתפזרים בשדה, מתמסרים, חלק
בשכיבה על האדמה, מבקשים להתחבר לדווה של האדמה, מבקשים מספר כדי לאמוד את רמת
האנרגיה של השדה. הגננים בצד אחד מקבלים כולם את אותו מספר – 6 – בלי תיאום מוקדם.
בצד השני מקבלים כולם 8 וחווים חוויה אנרגטית שמפילה אותם לאדמה, קשה להם להתעורר
ולחזור למעגל. במפגש השני, אחרי שאנחנו מטהרים את האדמה, אנחנו מטיילים לשלוש נקודות שונות בשטח. הפעם כולנו יחד, חולקים את
התחושה בזמן אמת, משתאים מהשוני בתחושה בכל נקודה, מהדמיון הרב במסרים שכולנו
מקבלים. הדימויים שונים, המלים אחרות, אבל נוצרת מפת שטח אנרגטית שמקובלת על כולם.
זו ההתחלה. אחרי מיפוי השטח אפשר להתחיל לשאול שאלות, לקבל תשובות ולתכנן את הדישון,
את השתילה, את הנקודות האנרגטיות בהן יוצבו "גנרטורים" אנרגטיים – קוורץ, קריסטל,
פסל, גזע עץ – מה שיעלה בזמן התכנון.
נהניתי. אהבתי את האנרגיה שנוצרה, את
היכולת שלי להכיל את כולם בלי להתאמץ, בלי
להיסחט, בלי לקחת אחריות מעייפת על כל העולם. לקח לי שנים לשחרר את הצורך לסחוב את המטופלים שלי על הגב, לרצות בשבילם. דחיתי בקשות לסדנאות כי חששתי שלא
אוכל לשחרר את הצורך שלי בשליטה במצב, אבל אחרי שחוויתי את עצמי ביומיים האלה, אני
יודעת על איזה כפתור ללחוץ בתוכי כדי לייצר את האנרגיה הנכונה לי ואיך להעביר את
הידע הלאה. והעיניים כבר ממוקדות בתמונה הפנימית הבאה: המון כיסי ריפוי כאלה, בכל
הארץ, בגינות פרטיות, קטנות וגדולות, דרך נשים שהן קוסמות גינה, שמדברות עם
המימדים הלא נראים ומקרקעות את המידע שמגיע מהם. על הדרך הן מייצרות מציאות חדשה,
שוברות חוקים ישנים, מרפאות את המשפחה שלהן, מלמדות נשים אחרות.
לדבר פחות, להקשיב יותר, לגעת, לראות
ולשמוע בעיניים עצומות.
