אז גינת הקוסמת, כלומר אני, עברה/עברתי לסקוטלנד. בראייה לאחור, המהלך הזה מתבשל כבר שנים. כל ביקור בפינדהורן מחבר אותי לטבע, לאדמה, לגינה, ברבדים שלא נגישים לי בארץ. כל פעם שאני חוזרת אני מיישמת עוד קצת, בחיי האישיים ובעבודה, וכל פעם אני מוקסמת מחדש מהיכולת לשפר את בריאת המציאות, דרך תובנות פשוטות שעוברות דרך הטבע.
הגיע הזמן לקפיצת מדרגה. אני מרגישה שמילאתי את הגביע בכל מה שקשור לחיי עד עכשיו. הדרך להרחבה עוברת דרך "כאן", דרך סקוטלנד ופינדהורן, דרך חיים (זמניים) בקהילה של אנשים מכל העולם, שבאו לכאן לשבוע עד שנים, להתכנס בתוך עצמם וליצור מציאות חדשה, אמיתית ופיסית, עם דגש על שפע חומרי, רגשי ורוחני.
את חיי החדשים בחרתי לפתוח בטיפוס הרים בהיילנדס המערביים, והצטרפתי ליום טיפוס לפסגות לקבוצת מטיילים מנוסים, יותר מתוך בורות מאשר גבורה. שום דבר לא מכין אותך למזג האוויר הסקוטי, למרות שהייתי מצוידת כמו שצריך. זאת אומרת, כן נתתי כבוד לאזהרות ודאגתי לציוד מתאים כולל כמה דברים שלא שמעתי עליהם מעולם. אנחנו מתחילים בשמש ו- 9 מעלות, דרך נוף יפהפה, בטיפוס לא קשה של כשעתיים והאופטימיות שלי מתגברת. עם מעיל חוסם רוח ונעליים חוסמות מים החיים נראים טוב. אבל אחרי שעתיים וחצי מגיעים לפסגות ולשלג עמוק וזו כבר חוויה אחרת וחדשה לי לגמרי. שלג...לא מה שנראה בטלוויזיה...כל צעד שלישי אני שוקעת עד הירכיים, מושכת את עצמי על ארבע מהבור רק כדי לשקוע שוב...זה יכול היה להיות משעשע אם לא היה לוח זמנים לירידה מההר והמנוסים בקבוצה מתחילים להילחץ מהחושך המתקרב וסופת שלגים שאמורה להגיע בערב (מי ידע??) קצת לפני הפסגה המושלגת שסופת שלג קלה מתחוללת עליה, חלק מאיתנו מחליטים לחזור וכמה גיבורים ממשיכים הלאה, כדי לרדת מצידו השני של ההר. זה ייקח להם עוד שלוש שעות.
החזרה לוקחת שעתיים וחצי בשלג ובביצות שנוצרו כשהשלג נמס. השמש נעלמה מזמן, החזית הקרה הקדימה, גשם קל, 3 מעלות, והפינאלה מגיע רק בזכות כוח הרצון, כי בעצם אין ברירה.
אבל! איזו חוויה מדהימה!! נופי בראשית, אוויר צלול כמו שאין בשום מקום, מים זכים לשתייה בנחלים, אנרגטיים כמו ששום מי ברז או בקבוק יכולים להיות. בסרטים דוקומנטריים מראים אנשים מטפסים בנופים מדהימים. הצילום נעשה מהליקופטר ואני תמיד מקנאה במטיילים ומדמיינת את ההתרגשות. עכשיו אני יודעת. אין חיבור טהור כל כך לעולם ולטבע כמו החיבור בפסגת הר מבודד, לשתות תה (אנחנו בסקוטלנד...) עם אלוהים...
החוויה הזו לא תחזור על עצמה למעט במדיטציות. אני יכולה להמשיך ולהעלות את התחושה, ההתעלות, הכרת התודה לעולם, תחושת הניקיון הפנימי, ההתרגשות, דרך חלומות בהקיץ. יומיים אחרי, עם מעט כאבי שרירים (נס, חשבתי שאגמור בבית חולים), אני מרגישה שלווה ומקורקעת כמו שלא הרגשתי הרבה זמן, מרגישה שפתחתי ערוץ חדש לעולם ועוד יתברר מהו. אחרי חודשים שלא כתבתי, חזר לי החשק.
העונות כאן מובחנות מאד והטבע מתחיל להתעורר אחרי תרדמת חורף. זהו שלב הניצנים והפרחים הקטנים שצצים מהאדמה, ואני מסונכרנת עם ההתעוררות הזו וההתחלה החדשה. שלווה מופלאה ירדה עלי, ולו רק בגלל העובדה שכשמשחררים חיים מתפנה המון אנרגיה. אחותי כותבת לי שביטוח לאומי רוצה ממני כסף. זה נראה לי כל כך רחוק ולא מעניין, קחו מה שאתם רוצים, לא יכולה להתפנות אליכם, אני עסוקה בשיחה עם היער.
