חפש בבלוג זה

יום שבת, 18 באפריל 2015

אביב סקוטי

לא כתבתי כל החורף, אבל חורף כאן זו ממש התחפרות פנימה. גם לא ממש היה על מה לכתוב....גרפתי עלים חודשיים, גרפתי שלג עוד חודש, ניקיתי מיליון עציצונים קטנים בחממה, אבל בעיקר התחפרתי בתוך עצמי ועברתי חורף נעים וחמים. הבתים כאן חמים יותר מהבית שלי בזיכרון, ולעבוד בשלג, עם בגדים מתאימים, זה קצת כמו להיות בסרט. עובדים הרבה פחות שעות כי אין אור, מאטים קצב (יותר לאט כבר אהיה מתה...), אבל כמו הזרעים, הכניסה לאינקובטור האישי משתלמת כשמגיע האביב ומתחילה הפריצה לחיים. ואיזה אביב! האדמה הקפואה הפשירה, הפקעות מזנקות (ואיתן העשבים...) השדות מלאים כבשים עם טלאים מתוקים, והאנרגיה די משוגעת.

אני עובדת כבר 6 חודשים בגן בפארק. עברנו טלטלה רצינית לפני חודשיים. מנהל המחלקה (היחיד שידע משהו בגינון מעצם היותו גנן 30 שנה) ועוד איש צוות עזבו בפתאומיות. נשארנו ארבעה חובבים, שלושה מאיתנו בתכנית הכשרת צוות, וכולנו פחות משנה בגן. הכי ותיק הגיע באפריל האחרון. פאניקה קלה, היינו בטוחים שינחיתו לנו גננים משני הגנים האחרים (לפינדהורן יש שלושה אזורי גנים נפרדים, כל אזור עם הייחוד שלו). אחרי הכול, איזה ארגון שפוי ייתן לי להיות אחראית על גן בסקוטלנד?? שלא לדבר על חברי לצוות... אבל פינדהורן בנויה על חובבים שבאים והולכים כל הזמן, והמייסדים שהתחילו את הגן כאן, לא ידעו כלום על גינון. כל הפרסום של פינדהורן בא מהמייסדים שהחלו לתקשר עם יישויות הטבע ותוך שנה גידלו כאן ירקות שלא אמורים לגדול בצפון סקוטלנד.

בחודשיים האחרונים אנחנו נדרשים לעלות כיתה בעבודה עם ישויות הטבע, בהקשבה והתכווננות – Attunment – ובעבודה משותפת עם אותן יישויות – co -creation . יש גבול לכמה אפשר לשאול גננים אחרים, לקרוא בגוגל או לעיין בספרים. כולנו נהנים לשחק בגן אבל אין לנו סבלנות לקרוא ספרי הדרכה. ההנהלה אמרה כבר מהתחלה שלא יביאו איש לנהל אותנו, הגן שלנו. שוב פאניקה, וריצה לקלסרים שהשאירו דורות של גננים, רק כדי לגלות שזה ממש משעמם לקרוא הוראות של גנן אחר.  לא הייתה ברירה אלא ללכת לחברים מלמעלה (הדוות, יישויות הטבע, המדריכים שלי) ולבקש הנחיות. זה מפחיד לאללה, כי כאן לא מדובר בגן הקטן שלי, אלא בדונמים של גן שמקיף בתים, משרדים, אולמות הרצאות וסדנאות, ומארח אנשים מכל העולם. הנוי של הקיבוץ, אם תרצו. האורחים הרבים קראו על הגן של פינדהורן והציפיות בהתאם.

בנוסף, נהייתי אחראית על החממה. זרעתי עשרות פרחים וירקות בהיקף מסחרי כמעט. הנאה גדולה לתכנן, להזמין, לזרוע ולעקוב אחר הגדילה. הטמפרטורות משתנות כאן כל שעתיים....הרבה תשומת לב לקרח בלילות. מחממים את הזרעים כמו תינוקות ואחר כך שמים ונטילטור כי הטמפרטורה בחממה קופצת ל- 30 מעלות. כשהעברתי השבוע כמה מגשים ל – cold frame , מרחב סגור אבל לא מחומם, הרגשתי כאילו אני שולחת ילדים לשרוד במדבר. חייבים להכין את הצמחים לשתילה בחוץ בהדרגה. הם יישתלו רק בסוף מאי במקומות המיועדים.

מנהל הגן שהועזב במפתיע היה בקונפליקט גדול עם הקהילה. המרירות שלו ותחושת הנפרדות, התבטאו אנרגטית בגן. נכון שהיה חורף, עצים ערומים ואדמה קפואה, אבל אי אפשר לתאר את השינוי האנרגטי בימים שלאחר עזיבתו. כאשר אדם עוזב מחלקה כאן, הוא עובר מן ריטואל של Tune in . זה חשוב. מאחר ויש כאן דגש כל כך גדול על אנרגיה, כל מי שחי כאן נהיה מאד רגיש לניואנסים שבחיינו הקודמים היינו פחות רגישים להם. כל שינוי מורגש כאן בעוצמה רבה, פינדהורן יכולה לשמש מרכז ניסויים לפיסיקה קוונטית, אפקט הפרפר...

בימים שלאחר העזיבה, האנרגיה בגן ובצוות השתנתה משמעותית, כאילו הרימו לנו את המכסה מעל הראש. הסתובבתי בגן, שמעתי/הרגשתי את השמחה, את האנרגיה החדשה שפורצת מהאדמה, אי אפשר לפספס, זה כל כך מובנה בחיים כאן. 50 שנים של יצירה משותפת עם יישויות הטבע, הן משמיעות את קולן בצורה מאד ברורה, ולא צריך להיות מתקשר כדי לשמוע, רק לסמוך על התחושה ולגלות שהיא משותפת לרבים אחרים. נכון שברגעי הפחד נשבעתי לקנות פרחים בכספי הפנסיה שלי אם הזרעים שלי לא ינבטו. המחשבה על קיץ נבול ונטול פרחים כשכולם מצביעים עלי בהאשמה, הייתה קשה מנשוא. זה לא יקרה כמובן, האדמה פשוט שרה, והתגובות בקהילה והאורחים הרבים כאן, בהתאם. בהתחלה לא הבנו למה אנשים באים ואומרים לנו שהגן נראה נפלא, עוד לא שתלנו, יש לנו ערוגות ריקות עם קומפוסט והתחלה של ניצנים על העצים. הכול אנרגיה, ותחושה של הילינג שבאה מהאדמה ומועצמת על ידי האביב.

תרומתי לעניין, מעבר לעבודה הפיסית, היא בניקוי אנרגטי של החלקים השונים של הגן. התהליך פשוט ותיארתי אותו בפוסט "גינה רוחנית" . זה עובד נפלא. טיהור אחד של החממה וכל הגרניומים פרחו בבת אחת (הם ייצאו לעציצים רק ביוני ויחזרו פנימה באוקטובר). העבודה העיקרית שלי היא לייצר אנרגיה של ריפוי, הילינג. לפתוח כיסי ריפוי אנרגטיים במקומות שונים בגן (כתבתי על כך בפוסט על אבלון). התחלתי בגינה שלי בבית אבל מישהו למעלה החליט שאני יכולה לעלות לליגה בינלאומית וסידר לי סיטואציה של הרבה אחריות במחלקה.  אני מתמסרת לאקספרימנטים וזוכה לתגובות מעודדות. יום אחד אביא את העבודה הזו הביתה. אני מאמינה בכל לבי שאם אנחנו מתמלאים ונרפאים מהאדמה, אנחנו לא צריכים לקחת אנרגיה מהשותפים האנושיים במסע שנקרא חיים (בקיצור, לשתות להם את המיץ במשחקי חזק/חלש).

פינדהורן עוברת עכשיו שינוי דורי, אנושי, מערכתי. אלו שהחזיקו את המקום בעשרים השנים האחרונות, מפנים מקומם לחדשים. אנשים במחלקות השונות עסוקים בבנייה של מבנים ארגוניים חדשים, תכנים לימודיים חדשים ובחינה של עקרונות היסוד. דבר אחד לא משתנה ואפילו מתחזק, היצירה המשותפת עם יישויות הטבע. העוגן האנרגטי, המגנט שמושך את כולנו לכאן, שכל כך פותח לנו את הלב, נמצא באדמה, והעבודה שלי כאן היא לחזק אותו. כשזה קורה, הגנים שרים, וכל זמן שאנחנו עובדים מהלב, באמת לא חשוב עד כמה אנחנו מקצועיים....