 | |
| המעיין האדום |
אני עומדת במעיין האדום בגן האלה, Chalice Well garden . הרגליים
שלי קפואות, המים קרים, אבל האנרגיה טסה לי בגוף כלפי מעלה. מי המעיין אדומים
ומסמלים את הדם, אחד מסמלי האלה. אני יושבת במדיטציה בגן הנפלא הזה ומתמסרת ליופי,
לשלווה. האנרגיה החזקה מעגנת ומקרקעת. מבחינתי אפשר לשבת פה לנצח, עטופה ומוגנת
באנרגיה נשית מרפאה, אנרגיה של האלה/האם במיטבה.
ביום למחרת אני מטפסת על הטור, הגבעה המפורסמת שמושכת עולים לרגל כבר
אלפי שנים. קר והרוח חזקה, ואני מרגישה די עצבנית, לוקח לי זמן לפתוח שער אנרגטי
ולהתחיל את המסע פנימה, לתוך הגבעה, לבטן האדמה. אני "צונחת" פנימה,
הולכת בבוץ עשיר וחמים, עוברת דרך אש ודרך מפל מים, וכשאני מטפסת חזרה, אני מרגישה
שהריאות שלי מתרחבות. תחושה של איזון עם האלמנטים ועם האנרגיה של אבלון, והתמונות
מתחילות להגיע.
אני גרה בצימר חמוד שנקרא Apple Fairy, והאווירה החמימה והמרגיעה תומכת
בי. בין מדיטציה למדיטציה במקומות שונים והרבה התחפרות בחדר, אני מתחילה להבין לאן
מוליך אותי המסע. באיונה התחברתי מחדש לחלק בי שהלך לישון בזמן שאני חגגתי בעבודה
ועם חברים בפינדהורן. נפגשתי מחדש עם האלה, והגעתי לאבלון כדי להעמיק את הקשר. אני
לא חזקה בטכסים ולא ממש מתחברת לקבוצות המכשפות וכוהנות האלה שפורחות בגלסטונברי.
מבחינתי מה שחשוב פה זה החיבור האנרגטי, התדר דרכו אני מתקשרת עם העולם. אני מאפשרת
למקום לעבוד דרכי, ליצור את הקסם, ולראשונה מזה שנתיים אני מטפלת טיפול הילינג
מרחוק, במישהו בארץ. התוצאה מיידית וכך גם הפידבק. משהו נפתח...
 | |
| הטור של אבלון |
אני כבר יודעת שהשלב הבא במסע עובר דרך
ירושלים. לפני שנים ישבתי על הטור וקיבלתי תמונה חזקה של "כיסי ריפוי",
מקומות שמושכים אליהם עולים לרגל בגלל אנרגיית הריפוי החזקה שלהם. כתבתי על כך
בפוסט הקודם על אבלון. אני זוכרת מסע שמאני בו הראו לי מקומות ריפוי כאלה בעולם,
לא ראיתי כאלה בארץ. ירושלים חזקה ומושכת עולים לרגל אבל אני לא מרגישה בה ריפוי.
הרגשתי אז שמאחר ואנחנו לא מתמלאים אנרגיה מהאדמה, אנחנו נאלצים להתמלא
מהשכנים...אולי זה חלק מהסיבה לכך שאנחנו לא מפסיקים להילחם על אדמה, מתקשים
לשחרר. הביקור באבלון חיבר אותי לעבודה עם הטבע שכל כך מזוהה עם פינדהורן.
דימיינתי אז אלפי גינות, עם צמחי מרפא ובריכות מים קטנות, מקומות מקלט מאלימות
ומתח. כתבתי על כך בבלוג התחלתי לעבוד עם גינות, ואז עברתי לפינדהורן ופיתחתי
כיוונים אחרים בעבודה שלי.
חזון של אנרגיה נשית שמתעוררת, מחוברת לאדמה,
מחבקת באהבה את העייפים ממאבק, מתחיל שוב לקבל צורה. הדרך קשורה לשלושת עקרונות
היסוד של פינדהורן: הקשבה פנימה, שיתוף פעולה עם הטבע, ושירות לעולם.
תמיד היה לי קל להתחבר לאלות הקלטיות של
אבלון. אני מבינה פתאם שאני לא יודעת כמעט כלום על האלה במחוזותינו. אני יושבת בגן הקפלה של מריה מגדלנה בגלסטונברי. תוך כדי מדיטציה אני מקבלת תמונה של האלה
אשתורת ואני מתכווצת. 12 שנים של שיעורי תנ"ך, סיפורים על מלכים שהרגו את
כוהני וכוהנות אשתורת כי עשו את הרע בעיני אדוני, דמוניזציה מוחלטת של האלה ושל
נשים כמו איזבל שעבדו אותה. אני מרגישה את האינדוקטרינציה בתוכי, אני מרגישה שאני
נסגרת כשאני מדמיינת את הדמויות הנשיות בנצרות, ועדיין אני "שותה" את
האנרגיה הנפלאה בקפלה שמוקדשת למריה מגדלנה.
 | |
| הקפלה של מריה מגדלנה |
אני יושבת בגן הקטן בעיניים עצומות והאסימון
נופל. מתחת לסיפורים, מתחת לדמויות התנ"כיות, זורם נהר של אנרגיה נשית,
שמתפתח, משנה צורה ושמות, אבל תמיד זורם. אני הולכת בעקבות הנהר האנרגטי של גאיה.
אשתורת, מריה, אבלון, כל אלה הם שערים לתדר עמוק יותר שצריך לצוף ולקבל שם חדש. עמוק בתוך מדיטציה אני
מרגישה את החומות בתוכי מתפוררות. הגיע הזמן לחזור לתנ"ך (אחרי 35 שנה...),
לחפש את הרמזים לאלה ולקרוא את הסיפורים דרך משקפיים חדשות. ואז לנסוע לירושלים
ולחפש אותה שם. היא קבורה תחת אלפי שנים של מלחמה ואלימות אבל אני בטוחה שהיא שם,
אני צריכה רק למצוא את השער.
