עשרים וארבע שעות....זה כל מה
שהיה צריך כדי להשלים את מסע הצליינות שלי, בירושלים. ידעתי שהדרך מובילה לשם אבל
לא ממש התלהבתי מהרעיון. יש לי עניין עם ירושלים. זה התחיל לפני 25 שנים כשעבדתי
במלון קינג דיויד בעבודה מתישה ומלחיצה. האנרגיה בירושלים תמיד חזקה ואגרסיבית
מידי בשבילי. 3 דתות זכריות עיקריות נלחמות על הסלע הזה כבר 3000 שנה (אחרי שמחקו
ביעילות כל זכר לדתות האדמה, מה שנקרא דת האלה...). כשאני חושבת ירושלים אני מיד
רואה חומות, אבן ושיש, חומות בתוכי, חומות מסביבי. פלא שלא ביקרתי שם כל כך הרבה
שנים? וכן, אני מודעת לכך שהחוויה הזו סובייקטיבית לגמרי ולא מייצגת.
רציתי לבקר במנזר סט. ג'ורג' ובגן הקבר (המקום בו נקבר ישו ועלה לשמיים לפי הנצרות). שני המקומות זכורים לי כקסומים, עם גנים רוחניים ומרגיעים. בפברואר, כשהייתי באיונה, קראתי את הביוגרפיה של פיטר קדי (מייסד פינדהורן) וגיליתי לתדהמתי שאני הולכת בעקבות מסע הצליינות שלו (במילותיו הוא), החל באיונה, דרך גלסטונברי עד לגן הקבר בירושלים. היש סימן טוב יותר למישהו שחי בפינדהורן?
דורמיציון |
הימים שלי באבלון הביאו לקשר עמוק יותר עם אנרגיית האלה, אנרגיות של
גאיה, ונחישות למצוא את אותה אנרגיה בירושלים. אני צריכה לחדור דרך הגל הדומיננטי
של אנרגיה אלימה ואגרסיבית. ירושלים יכולה להיות מאד רוחנית, אלימה, פנאטית, עמוקה,
אבל לעולם לא משעממת. מעולם לא הרגשתי בה רכות ונשיות, אבל שוב, זו חוויה סובייקטיבית
שלי.
קריפטה דורמיציון |
כנסיית הקבר |
אחרי שני מסעות שמאניים חזקים, אני צריכה חומוס בדחיפות. החומוס הטוב
ביותר נמצא אצל אבו שוקרי ברובע המוסלמי ובנקודה הזו ממש לא אכפת לי מבטיחות, אני
נחושה להשיג את החומוס שלי. אני הולכת דרך הויה דולורוסה, המוכרים הנחמדים,
המלצרים המנומסים, בסופו של דבר כולנו אותו דבר, רוצים להיות בריאים, שמחים ולהתפרנס
בכבוד.
תחנה אחרונה, הכותל המערבי. כאן המסע קשה יותר, אולי בגלל שזה מקום
פתוח ורועש, בניגוד לפינות השקטות והחשוכות בכנסיות. אולי בגלל שאני פשוט עייפה.
אני חוזרת על גרסה מקוצרת של המסע ומטיילת באיטיות לגסט האוס שלי.
הערב יפהפה עם נוף מול העיר העתיקה, אבל הגוף שלי דואב והאגן ממש
כואב. אני מונחית במדיטציה לקרקע ולאזן את החלקים השונים של המסע – איונה, אבלון,
ירושלים – בגופי. אני מרגישה את הריפוי האדיר שעדיין מתחולל בי. עשיתי בתוכי שלום
עם ישראל, שלום עם ירושלים, שחררתי הרבה כעס ואגרסיות והתחברתי לתדר עתיק שהיה
קבור תחת 3000 שנות אלימות. זו התחלה. בשבוע הבא אני חוזרת לכאן לסדנה עם מרקו
פוגצ'ניק. מרקו, אמן סביבתי ידוע ואיש שעובד עם האנרגיות של גאיה בכל העולם, מגיע
הרבה לישראל. יצא לי לעבוד איתו בפינדהורן. עד היום הוא סירב לעבוד בירושלים.
עכשיו, הוא החליט, הגיע הזמן, איכשהו בהתאמה להדרכה שאני מקבלת. מה הסיכוי?
מרקו מאמין שהדרך היחידה להביא לכאן שלום היא לנער ולשנות תבניות
אנרגטיות דומיננטיות שתוקעות את כולנו. לא תכננתי מראש אבל זה בדיוק מה שניסיתי
לעשות בטיולי הקטן פה. מחכה בקוצר רוח להזדמנות להתנסות בעבודה כזו עם קבוצה....
המסע מתחיל
אבלון
החיים לפי פינדהורן
המסע מתחיל
אבלון
החיים לפי פינדהורן
נפלא ומדוייק
השבמחקנפלא ומדוייק
השבמחק