חפש בבלוג זה

יום ראשון, 25 בדצמבר 2016

סגירת מעגל והתחלה חדשה


שוב באיונה, האי הקסום במערב סקוטלנד. התחלתי את המסע הרוחני שלי כאן, בסוף פברואר 2016. חזרתי לכאן בדצמבר 2016, לסגור את המעגל. בין לבין הספקתי לטייל, למדוט, להתחבר לאדמות שונות בגלסטונברי, בירושלים, במגידו, בכינרת. חזרתי בספטמבר להיות גננית בפינדהורן, אפילו חזרתי לאותו בית שעזבתי בתחילת השנה.

חזרתי לאותו מקום מוכר, קיבלתי אחריות על הגנים שהיו "שלי", אבל ממקום אחר. אני שונה, פינדהורן השתנתה והנחיתה לא קלה. אושר גדול ומוכר, חזרה הביתה, אבל בפינדהורן אין סטטיות. אנשים עזבו, חדשים באו, הצוות בגן התכווץ  (איכשהו הצלחנו להעזיב את כל הבריטים ועכשיו אין מי שיתרגם אותנו לעצמנו וימצא את המילה החסרה באנגלית ברגע המתאים...). 

אני לא מצליחה להתקרקע. קצת מוזר לגננית שעובדת עם האדמה כל יום, אבל יש לי תחושה של פער בין ראש ורגש, בין העבודה הפיסית שמכוונת תנועה למטה ושאר החלקים שלי שמתפזרים לכל הכיוונים. וכמו שקרה בעבר, נאלצתי לנהל את המחלקה במשך חודש כשכל מה שרציתי זה לשקוע לתוך האדמה ולהיות עם עצמי אחרי תקופה של נדודים. אני עוברת בין צינון כבד לקרסול נקוע, סופרת עד עשר לפני שאני פותחת את הפה ומרגישה שבא לי להתפוצץ. 

אז באתי לאיונה, לבית הרטריט של פינדהורן, ל- 10 ימים, ומאחר והקרסול שלי עדיין חלש ובחוץ רוח חזקה, אני לא יכולה להתרוצץ, ונאלצת להתקרקע בכוח. הרבה מדיטציה והרבה שינה. להיות. 

אנחנו שבוע לפני יום ההיפוך, היום הקצר בשנה, או הלילה הארוך בשנה, תלוי איך שמסתכלים על זה. ב- 21.12 השמש מתחילה לחזור והזרעים האנרגטיים נטמנים בתוכנו.אם תיעשה עבודה טובה של התכווננות בחודשי החורף, יפרצו זרעים אלה באביב בחגיגה של יצירתיות. בפינדהורן הולכים את הספיראלה כדי להתכוונן לשנה החדשה ולהתחיל את התנועה לשלב הבא. כמה ימים לפני אנחנו מתחילים לאסוף ענפים ירוקים וגרגירים אדומים כדי לבנות מבוך ספיראלה באולם הגדול. אני מתחילה לשחרר את השנה הקודמת כבר כמה ימים לפני כן, מתבוננת במה שהיה , סולחת לעצמי על השטויות וטופחת לעצמי על השכם כשמגיע לי. הספיראלה פתוחה כל היום ואנשים מגיעים גם באמצע הלילה. הליכה מדודה למרכז המבוך, משחררים את השנה. במרכז מדליקים נר קטן ונושאים אותו החוצה תוך התכווננות לשנה החדשה. בקצה עומד שולחן עם קלפי מלאכים, כל מלאך שייבחר מייצג איכות שתהייה דומיננטית בשנה הבאה.

כשהוצאתי את המלאך הנקרא Strength  בדצמבר שנה שעברה, לא דמיינתי שחיי יתהפכו תוך חודש, שאעזוב ואצא למסע גדול, שאצטרך לבחור אם לחזור לכאן או לחזור לארץ, או להמשיך למקום אחר. קראתי למלאך הזה לעזרה אינספור פעמים ומצאתי את עצמי מובלת כמעט ללא בחירה. לאורך כל הדרך "שמעתי" שאחזור לאותו מקום ממקום אחר על הספיראלה האישית שלי, אבל מה הסיכוי שכשהיה נכון התפנו גם התפקיד שלי בגן, גם הבית האהוב שלי וגם הגנים שטיפלתי בהם ואני מחוברת אליהם רגשית?

את השבוע כאן אני מקדישה (בנוסף לזלילה פרועה והרכבת פאזלים...) לשחרור השנה שעברה. אנחנו חוזרים בדיוק ב- 21.12 בשש בערב לפינדהורן, ישר לספיראלה ולקבלה של מלאך חדש. אני משחררת בשמחה את Strength ואשמח לקבל את Relaxation  או Celebration אבל יש לי תחושה שזה לא יהיה כל כך קל.

אני מנסה להתחבר לזרעים החדשים, להבין מה הביא אותי שוב לאותו מקום, לגן בחורף...מה השתנה אצלי במהלך השנה המאתגרת הזאת. התפנו כאן תפקידים שיכולתי לפנות אליהם ואף אחד מהם לא קורץ לי. תמונות ראשונות מתחילות להגיע, בניית התשתית של פינדהורן מחדש, ידיים בתוך האדמה (באביב...עכשיו היא קפואה..) יוצרות שינוי פיסי, שמביא לשינוי אנרגטי. תמיכה בשינוי העצום שפינדהורן עוברת, מיני רעידת אדמה. דור מתחלף, דור חדש שמוביל לכיוונים חדשים, והצורך לא לאבד את הבסיס, להעמיק את החיים לפי שלושת עקרונות היסוד שבנו את פינדהורן: הקשבה פנימה, שיתוף פעולה עם הטבע ושירות לעולם. וכל זה עם הרבה צחוק והנאה, ובלי לקחת את החיים יותר מידי ברצינות. 

יום ההיפוך. ערב. הלכתי את הספיראלה, חוויה עמוקה כרגיל. המלאך שלי שלי לשנה זו הוא Synthesis. הוא מדבר על יצירתיות ורגישות כדי לשלב חלקים שונים לשלם. יש לי שנה להבין איך הוא עובד....